תמר צהוב הוא למעשה זן של תמר שנקרא ״ברהי״, בשלב ההבשלה ההתחלתי שלו (שלב הבלאח). העונה שלו היא קצרה, בעיקר בחודשים אוגוסט–ספטמבר. ככל שהוא ממשיך להבשיל, הוא עובר לשלב "רותב" (צהוב-חום, רך ומתוק) ולבסוף לשלב "תמר" כהה ומתוק מאוד. מבחינה גליקמית, בשלב הצהוב יש פחות סוכרים פשוטים ויותר עמילנים, ולכן הוא פחות מתוק ובעל השפעה מתונה יותר על רמות הסוכר בדם בהשוואה לשלבי ההבשלה המתקדמים שלו, או לתמר מג׳הול למשל, שמגיע לכ־70% סוכר. התמר הצהוב מכיל סיבים תזונתיים, אשלגן, מגנזיום וברזל, לצד טאנינים רבים שמקנים לו את את העפיצות. הטאנינים מצד אחד פועלים כנוגדי חמצון, אך החיסרון הוא שהם עלולים להכביד על מערכת העיכול, לגרום לעצירות או נפיחות, במיוחד אצל מי שמערכת העיכול שלו רגישה.